מאמרים

הרדמה אפידוראלית נקראת בעברית הרדמה על-קשיתית והיא למעשה הרדמה אזורית, הניתנת באמצעות החדרת חומרי הרדמה, בדרך כלל לידוקאין, לאלחוש אזור מוצא העצבים הגדולים האחראים על עצבוב תנועתי ותחושתי. המונח אפידורל למעשה מתייחס לחלל האפידורלי, הנמצא בין חוט השדרה לתעלות החוליות, ולא לשמו של החומר המוזרק, כנהוג לחשוב.

ההרדמה מתבצעת באמצעות קטטר המחובר למחט, אותם מחדירים למעטפת עמוד השדרה, במטרה לשתק את פלג הגוף התחתון. הקטטר נועד לאפשר להמשיך ולהחדיר לחלל האפידורלי חומר הרדמה במהלך כל ההליך הכירורגי או הלידה, לפי הצורך. ההליך מתבצע על ידי רופא מרדים בלבד, ורופא מרדים שאינו מיומן בהזרקת אפידורל, חושף את המטופל לשורה של סיכונים.

האפידורל מזוהה עם לידות, אף על פי שהחומר המוזרק בשיטה זו הומצא כבר בתחילת המאה ה-20 לצורך הרדמה בניתוחים שונים. הרדמה אפידורלית נפוצה מאד בלידה רגילה או קיסרית, שאז רוב הנשים אינן חשות בכאבי הלידה, או שחשות בהם במידה מזערית ביחס לכאב ללא ההרדמה האפידורלית. במחקר שנערך על ידי בית החולים בילינסון, עלה כי יותר מ-95% מהנשים ביקשו אפידורל בלידה הראשונה. לא פלא, לאור העובדה שהאפידורל עוצר את מעבר אותות הכאב (טרנסמיטורים) העושים א דרכם מאזור צוואר הרחם אל המוח.

אולם, הרדמה אפידורלית משמשת גם בהליכים כירורגיים אחרים, ובמקרים מסוימים אף יש העדפה ברורה להרדמה אפידורלית על פני הרדמה כללית, כמו למשל בניתוחי קילה, הרניה, בקע ושבר, ניתוחי בטן תחתונה, ניתוחים גניקולוגיים, ניתוחי אגן וגפיים תחתונות.

מכיוון שהרדמה אפידורלית גורמת להתרחבות כלי דם, לחץ הדם יורד לאחר ההזרקה. זו הסיבה בשלה נהוג לתת עירוי נוזלים לפני הרדמה אפידורלית.

הרדמה אפידורלית גורמת לעיתים לשורה של תופעות לוואי, ביניהן רעידות, גירוד, בחילה, כאבי ראש, צמרמורות, חולשה כללית, ירידה בלחץ הדם או כאב מקומי באזור ההזרקה. סיבוכים קשים יותר הם נדירים מאד, וכוללים שיתוק בגפיים התחתונות, שיתוק בסרעפת ובשרירי החזה במצב של הזרקת יתר של חומר הרדמה ואלרגיה לחומר ההרדמה.

חלק מהסיבוכים ניתנים למניעה. רופא מרדים מומחה, המיומן בהרדמה אפידורלית, יכול למנוע חלק מהסיבוכים. למשל, דקירה של הדורה (מעטפת השורשים העצביים שבגב התחתון) עלולה לגרום לכאבי ראש עם תפוגת ההרדמה.